ויקטור הוגו

אחת מהקלאסיקות שהתכוונתי לקרוא מתישהו, אם רק מתוך תחושת מחוייבות לידעותיי הספרותיות הלוקות בחסר. מעניינת ומרשימה בסך הכל, וכן נהניתי לרוב מהאופן בו התייחס הסופר אל הטבע האנושי ההפכפך, ובכל זאת לא התחברתי אל אף אחת מהדמויות באופן מיוחד, לפחות לא אל אלו שעמדו במרכז, שהיו יותר מדי קדושות מעונות מכדי שיהיה איכפת לי ממי מהן יתר על המידה. עם זאת, מצאתי את ז'אבר לדמות המעניינת והמתסכלת ביותר בסיפור, וגם לבתו הבכורה של טנרדיה מגיע אזכור כדמות חלוקה בדעתה, שלא יכולתי לשנוא או לחבב עד הסוף. בכלליות, אומר שמצאתי את אופן הסיפור מעט דרמטי מדי לטעמי, ועסוק יתר על המידה בפוליטיקה של צרפת דאז בלי קשר מובהק למתרחש, שנעשה בה שימוש בעיקר כמניע מעט מופרך לפרשת אוהבים אסורה לכאורה בין שתי דמויות שפשוט נשמעו טובות מדי מכדי לחיות. איכשהו ולמרות זאת, הן היחידות שנותרו בחיים. סוף טוב הכל טוב, כמו שאומרים.… (altro)