Agh D. M. Thomas. Why do I do it to myself? He can definitely write. No question about that. Reading by phone-light under the covers, three nights in a row, tells you that. It's a weird book, that should go without saying too. He can tell a story, definitely, but he has to chop it up, mix it around, throw in all sorts of obscure references and you feel that it's sort of an allegory that you're missing. All terribly clever. It is good though. I liked this.

אחרי ההתלהבות שלי מה"מלון הלבן" והאכזבה שלי מ"אררט", אינני יודע מה לחשוב על תומס. הוא ללא ספק בעל יכולת סיפורית אדירה, אבלהצורה שבה כושר זה מנוצל מבציעה על משהו בין גאוניות לשרלטנות. הספר הוא בעל מבנה מורכב ומספר על תחרות של אימפרוביזציות ומאפשר באופן טבעי סיפור בתוך סיפור בתוך סיפור. במידה מסוימת הוא המשך ל"אררט". נראה לי שעיקר כוונת הספר היא להתגונן בפני ההאשמות על פלגיאט שיוחסו לתומס אחרי המלון הלבון ודיון בשאלת המקוריות בספרות. ( )