"בספר כונסו תרגומים חדשים ותרגומים ראשונים ליצירותיהם של כמה מסופרי יידיש החשובים ביותר שהיגרו לאמריקה בשליש הראשון של המאה העשרים: שלום עליכם, ל' שפירו, משה נאדיר ויצחק בשביס זינגר. אל הסיפורים המתורגמים מיידיש צורפו שני סיפורים עבריים-אמריקניים מאת ל"א אריאלי-אורלוף, מי שסומן כממשיך דרכו של ברנר, אך בחר בסופו של דבר להגר לאמריקה, ובכך להגר גם אל מחוץ לזיכרון של הספרות העברית. היצירות המובאות בספר זה הן שכיות חמדה פואטיות, שהעלו אבק במשך שנים ארוכות. אלא שלמקרא יצירות אלה, גם בעשור השני של המאה העשרים ואחת, קשה לטעות: זוהרן לא הועם, ואפשר שהן רלוונטיות היום לדידו של קהל קוראי העברית לא פחות משהיו אי-פעם. די אפוא בניגוב קל של האבק שהצטבר – כלומר תרגום ראשון או תרגום מחדש או ההדרה – והן שבות להזדהר. הזוהר שלהן אינו זוהר של נרות שבת, כפי שמצפים על פי רוב מספרות יידיש: זהו זוהר של אורות נאון מתעתעים ומסמאים, זוהרו של הכרך האמריקני." -- מן המעטפת האחורית.